האם אביזרי מין נחשבים כהוצאה מוכרת?

הצורך בסיפוק מיני הוא צורך בסיסי של כולנו, ממש כמו אוכל ושתייה. זה הדלק לנשמה שלנו, הדבר שנותן לנו מוטיבציה ונחת כדי להתפנות לשאר התחומים שמעסיקים אותנו בחיים – עבודה, תחביבים, חיי חברה ומשפחה. גם אם לא נודה בכך בקול, שכן המבוכה היא חלק בלתי נפרד מהעובדה שהצורך הזה לא מדובר מספיק – אלה שלא התמזל מזלם להיות פעילים מינית, מוצאים את עצמם מעבירים שעות רבות בתסכול ובמחשבות סביב הנושא.

רק רבע מהנשים מצליחות להגיע לסיפוק

גם נשים רבות שנמצאות בזוגיות חוות תסכול, גם אם פחות מוכר, עקב העובדה שהן לא מצליחות להגיע לאורגזמה. למען בחורות כאלו וגם לאלו שכבר עייפה יד ימינן, קיימים בשוק אינספור אביזרי מין שמביאים נשים לכדי גמירה – ויברטורים, טבעות רטט, ביצי רטט ועוד.

אז למה עדיין מעט מאוד נשים באמת רוכשות את המוצרים האלה?

יש לכך שתי סיבות עיקריות:

המבוכה –

בשנים האחרונות אמנם השיח נכנס חזק יותר ויותר, ועדיין כניסה לחנות אביזרי מין או אפילו משלוח בדואר – מעוררת ברבות מאיתנו אי נעימות, פחד, והרבה מאוד משקל למחשבות מסוג מה אם מישהו שאני מכירה יראה אותי נכנסת לחנות? או מה יחשוב הפקיד בסניף הדואר?

לכן אנחנו עושות את מה שאנחנו רגילות לעשות משחר ההיסטוריה – מוותרות על עצמנו.

יוקר המחייה כבר אמרנו?

גם אם כבר הפנמנו את הרצון לקנות ויברטור, ההוצאה ההכרחית הזו לא תמיד נמצאת בראש סדר העדיפויות. ויברטורים טובים יכולים לנוע בין 200 ל- 500 ₪, ובימים קשים כמו אלה, כשהמשכורות צונחות ואנשים נאבקים על כל שעת עבודה, לא תמיד נרגיש בנוח להוציא את הסכום דווקא על מוצר שעדיין השיח סביבו שולי.

העליהום שחטפה המחוקקת האיטלקייה

בשנת 2014, ניסתה אולי מייר, מחוקקת איטלקייה, לקבל החזר מס על קניית אביזרי מין בשווי 65 יורו, בטענה שזו הוצאה הכרחית מתוקף תפקידה. הסערה התקשורתית והמשפטית סביב הנושא גרמה לה אף לחזור בה ולהכחיש שאכן ניסתה לקבל החזר מס בעבור האביזרים.

אבל, למה לא בעצם? האם האפשרות שסיפוק מיני יסייע לה בביצוע התפקיד הוא כל כך מופרך וחסר היגיון?

מהי הוצאה מוכרת?

הוצאה מוכרת היא הוצאה הכרחית של עסק על מנת שהעסק יוכל לתפקד. בסוף החודש או השנה, כשיש לדווח למס הכנסה על הרווחים, ינוכו מהרווח הכללי סך כל ההוצאות שהעסק שילם לפני שהתחיל להרוויח – חשבונות, תחבורה ודלק, משכורות, מזון לעובדים וחומרי גלם למוצר שמוכר העסק – כך שהתשלום למס הכנסה יהיה בהתאם לרווחים בלבד.

בישראל של היום מגוחך אפילו להעלות את השאלה האם אביזרי מין הם הוצאה מוכרת – כי התשובה לצערנו ברורה מדי. אך אם מזון לעובדים נחשב להוצאה מוכרת, מה עם המזון לנשמה? אולי הגיע הזמן שגם אביזרי מין יקבלו הכרה? האם השקט הנפשי של העובד לא הכרחי כדי להמשיך ולקיים את העסק על הצד הטוב ביותר?